<h1>העיטור אות ש' שיתוף</h1>
<h2>דף לו.</h2>
והלכתא שור לטביחה ועומד לטביחה הרי הוא ככל שותפות סתם שאם הטילו לכיס וקנו פרקמטיא הראויה ליחלק באותה שעה ומכרוה לדברי הכל לפי מעות הן חולקין אבל שור לחרישה אפילו עומד לטביחה וטבחוהו ומכרוהו והרויחו הלכתא כשמואל אליבא דרב המנונא דכיון שבאותה שעה לא היה ראוי ליחלק וזה אינו יכול לקנות בלא זה השכר לאמצע והוא הדין אם קנו כלי אחד או מרגלית אחת שאינה ראויה ליחלק השכר לאמצע והאי דנקיט שור משום דאיכא לאפלוגי בין חרישה לטביחה והוא הדין לכיוצא בו והשכר וההפסד לאמצע והא דגרסינן בפ' שור שנגח ד' וה' (ל"ו.) רבי שמעון אומר שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים ואין הנבילה יפה כלום זה נוטל מנה וזה נוטל מנה חזר ונגח שור אחר שוה מאתים האחרון נוטל מנה ושלפניו זה נוטל חמשים זוז וזה נוטל חמשים זוז חזר ונגח שור אחר שוה מאתים האחרון נוטל מנה ושלפניו נוטל חמשים זוז ושנים הראשונים דינר של זהב ואוקימנא כרבי עקיבא דאמר שותפי נינהו וקיימא לן כותיה וחולקין ההפסד לפי המעות והוא הדין לשכר. ומסתברא דההוא ליה כשור לטביחה ועומד לטביחה דחצי נזק מגופו משלם וליכא לאקשויי מינה לשמואל כלל הדין היא סברא דילן לגמרא דילן. וגמרא דנזיקין ירושלמי אית ליה סברא דילן והכי גרסינן התם בפרק שור שנגח (ה"ה) תמן תנינן שלשה שהטילו לכיס רבי בון ברבי חייא אמר נראין הדברים שנטלו מרגלית דיכיל מימר אלולי עשרה דינרין לא הוה מזבנינא לך כלום אבל דרכו ליחלק מביאין לאמצע וחולקין רבי אלעזר אמר אפילו דבר שדרכו ליחלק דו יכיל למימר ליה את פרקמטיא דידך סגי ואת מסגית בזבינתיה ואנא פרקמטיא דילי קליל ואנא הפיך ומתהפך ומטי בך וכו' וגמרא דילן אזיל כר' בון בר' חייא. וגמרא דנשים ירושלמי סבירא ליה דאפילו בסתם שותפות והטילו לכיס כולן חולקין בשוה והשכר לאמצע וחולקין רבי אלעזר הוא דפליג עליה כדאיתא התם (פ"י דכתובות ה"ד) אמר ר' אלעזר הדא דתימר כשהיתה הסלע או חסירה או יתירה אבל לשכר ולהפסד חולקין בשוה וקשיא ההין יהיב מאה דינרין וההין יהב עשר ואת אמרת הכין חברין אמרין יכיל הוא למימר ליה על ידי מינאי סלקת פרקמטיך עד כדון הות פרקמטיא זעירא הות פרקמטיא רובא יכיל הוא למימר ליה עד דאת מזבין חד זמן אנא מזבנינא עשר זימנין עד כדון מקום קרוב היה מקום רחוק אמר ר' הילא יכול הוא למימר ליה עד דאת אזיל ואתי חד זמן אנא אזיל ואתי עשר זימנין. תמן תנינא חזר ונגח שור שוה מאתים האחרון נוטל מנה ושלפניו חמשים זוז ושנים הראשונים דינר דינר של זהב ר' שמואל בשם ר' זעירא אמר וכן לשכר אמר ר' יוסא הדא דרבי זעירא פליגא אדרבי אלעזר אמר רב מנא קשיתא קומי ר' יודא ולא מודי רבי אלעזר שאם התנו ביניהן שזה נוטל לפי כיסו וזה נוטל לפי כיסו שוורים כמו תניי הן חזר ואמר קומי רבי יוסא אמר ליה בפירוש פליגין ר' אלעזר אמר סתמן חולקין בשוה ר' זעירא אמר סתמן זה נוטל לפי כיסו וזה נוטל לפי כיסו. וגמרא לית ליה להאי סברא דקאמר יכיל למימר ליה ורבה ורב המנונא מתרצי להנך קושייתא דקאמר מסתברא בשור לחרישה הא לאו לחרישה איכא לאקשויי ההן יהב מאה וההן יהב עשר ואת אמרת הכין. ואטעמא דגמרא דילן וכר' בון בר' חייא דירושלמי סמכינן וכדכתבינן. ורבינו שמואל בן חפני כתב בספר השותפות אף על פי שלא נתערב ממון השיתוף זה עם זה נכנס לכלל השיתוף והריוח לאמצע. והרב אלפס חלק עליו בתשובה ואמר דדוקא שהטילו שניהם לכיס ביחד ונתערב הממון הא לאו הכי לא.
